יום שני, 8 ביוני 2015

סיכום משחק 2 בסדרת הגמר של פלייאוף הNBA

כל מי שנפגש היום עם אוהד NBA טרוט-עיניים, צריך להבין שלמרות העייפות הברורה, אותו אוהד היה שותף לאירוע ספורט נדיר בתחרותיות הגבוהה שבו. לראשונה בתולדות הליגה, הגיעו שני המשחקים הראשונים בסדרת הגמר להארכה.

הולך ומתברר שסדרת הגמר של פלייאוף הNBA השנה תהיה צמודה ומרתקת, וזאת למרות אירועי משחק מספר 1. כזכור, משחק מספר אחד נגמר בנצחון בהארכה של הגולדן סטייט ווריורס, כאשר במהלך אותה הארכה נפצע קיירי אירווינג פציעה שהוציאה אותו מהמשחק והוציאה את חבריו מאיפוס. בעוד שהמשחק היה מאוזן ואחרי פרק של שליטה של קבוצה אחת ראינו את הקבוצה השניה לוקחת אותו אל ידיה, רק כדי לראות את היריבה שבה וחוזרת לעניינים, ההארכה היתה מאוד חד-צדדית, והיו שפירשו אותה כאיתות לכך שהולך ונגמר הדלק במיכלים של שחקני קליבלנד. כאשר אחרי המשחק התברר שהפציעה של אירווינג היא מסוג הפציעות שגומרות את העונה, נדמה היה שהעסק ייגמר ב4 או 5 משחקים.

אבל היום הקליבלנד קאבאלירס עשו את מה שנראה כבלתי-יאומן. עם סגל מדולל (איבדו את ורז'או מאמצע העונה, את לאב אחרי הסדרה הראשונה של הפלייאוף, את אירווינג בהארכה שבסוף משחק מספר 1) הקבוצה הצליחה לשלוט בחלקים גדולים של המשחק, לפתוח פער לקראת הסיום, ולמרות שגולדן סטייט הצליחו לסגור את הפער בסוף הרבע, במאבק בהארכה ידה של קליבלנד היתה על העליונה.



כמה הערות על המשחק - כקינוח לצפייה במשחק, קראתי בואלה את תיאור המשחק, והיו שם כמה הערות משונות, כמו תיאור סל השוויון של סטפן קרי בסוף הרביעי כליי-אפ קל, והתייחסות לחטיפת הכדור האחרון בהארכה כאיבוד של גולדן סטייט. כדאי להעמיד דברים על דיוקם:

  • סל ההשוואה של קרי, בסוף הרביעי רק נראה קל. רק שחקן מהיר ומיומן כמוהו יכול לעבור 2 שחקנים במצב כזה בכדרור ולהגיע לליי אפ כשזה נראה קל.
  • "האיבוד" בסוף ההארכה שסגר את המשחק בכלל לא היה איבוד זו היתה תוצאה של מלכודת מהסוג שקליבלנד מפעילה מעת לעת, שנסגרה בצורה הנכונה ואפשרה לטריסטן תומפסון לבצע חטיפה. אם השדרים היו צועקים "תומפסון גנב את הכדור!" הוא היה מקבל את הקרדיט שמגיע לו ונכנס להיסטוריה (וכמו בכל מהלך כדורסל אחר, חבריו למלכודת ההגנתית היו נשארים ללא קרדיט). אבל השדרים לא צעקו. אז אף אחד לא יזכור לו את זה. אבל הוא חטף את הכדור ובזכותו קליי תומפסון לא קיבל הזדמנות לשלשה - שעם כושר הקליעה המעולה שלו במשחק היום כנראה היתה נכנסת.
  • ועכשיו לדברים מעניינים יותר - ראשית, כל אוהדי קליבלנד בNBA חוו היסטוריה הלילה. קליבלנד ניצחה לראשונה בתולדותיה משחק בסדרת גמר של ה-NBA. זו סדרת הגמר השניה בתולדות הקבוצה. בסדרה הראשונה, ב-2006/07 הם הפסידו 4:0 לסן אנטוניו ספרס.
  • כמו רבים אחרים, חשבתי שהסדרה בעצם גמורה אחרי משחק מספר 1. אחת הסיבות העיקריות בגללן חשבתי שקליבלנד לא תוכל להתאושש מאירועי משחק מספר 1 היא הסברה שלי שלברון לא באמת מסוגל לעשות את ההתאמה הנדרשת ולאפשר למוזגוב לקבל את הכדורים שהוא צריך (ראינו קושי דומה שלו בהקשרים אחרים מול שיקגו). יש מיסמאץ' ברור בין מוזגוב לגבוהים של גולדן סטייט. אם מביטים על כל המפגשים של הקבוצות השנה (בהן מוזגוב כבר היה בקליבלנד), רואים שהוא משחק מצויין במפגשים האלה. קליבלנד צריכה להמשיך לשחק על זה.
  • איש המשחק שלא יקבל את הקרדיט המגיע לו הוא כמובן ג'יימס ג'ונס. מבט על הסטטיסטיקה של המשחק בESPN מלמד שהוא האיש הנוסף שהתעלה, ושבלעדיו קליבלנד לא היתה מצליחה להיות כל כך קרובה.
  • וכמובן, איך אפשר שלא להגיד משהו על ההופעה של לברון ג'יימס. 39 נקודות, 16 ריבאונדים, 11 אסיסטים, חטיפה וחסימה. אם רק הוא היה מצליח להבין מתי הוא יכול לקלוע ומתי הוא צריך למסור ההופעה הזו היתה מושלמת (אבל עם 11 מ-35, לברון לא היה רחוק מלהיות האיש שהפך את דלי החלב שהתמלא בזכותו). אין ספק שלברון נותן הפלייאוף הזה הופעה אגדית שתירשם בהיסטוריה. מיתוס של האחרון שנותר לעמוד, שמצליח לחפות על חבריו הנפצעים בזה אחר זה הולך ונבנה כאן. מיתוס לא הוגן במיוחד, כשמביטים על התרומה של השחקנים שמתעלים מסביבו, אבל טבעי בליגה שהתרבות שלה מושתתת על הרעיון של הסופר-סטאר (ולא על הרעיון של הקבוצה).
  • סטף קרי הוא לא הסופרסטאר הראשון שנשנק ברגעי האמת ונותן הופעה לא עקבית עם רגעים חלשים רבים מדי. רבים וטובים לפניו התקשו לייצר עקביות בפלייאוף 'האמיתי' הראשון שלהם. קליבלנד צריכה להתפלל שהוא ימשיך כך. אפשר וראוי לתת קרדיט להגנה של קליבלנד (ולמתיו דלבדובה, השומר 'האישי' של קרי) אבל כולנו זוכרים איך סופר-סטארים משחקים מול השומרים הטובים בעולם ברגעי-האמת.
  • ככל שהסדרה מתפתחת, הולך ומתברר מעבר לספק שמדובר בשתי קבוצות יחסית בינוניות (בינוניות במובן שהן קבוצות שלא היו מחזיקות מעמד מול הקבוצות הגדולות מסדרות האליפות של העבר). אבל המצב הזה מייצר מצב של תחרות עזה בין שתי הקבוצות (יחסית) מאוזנות. נדמה לי שהאיזון הזה מבוסס לא במעט על העובדה שזו פלייאוף ראשון בו גולדן סטייט הולכת עד הסוף. קשה להם פסיכולוגית עם זה וסטיב קר לא מצליח לעשות את הדרוש.מבחינתנו, הצופים, האיזון הזה הוא מבורך. הוא מייצר תחרות שנמשכת ונמשכת ומאפשרת לנו לפנטז על סדרת גמר של 7 משחקים שתוכרע בסל נצחון עם הבאזר. אפשר לבקש הרבה יותר מזה? 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Be nice when you comment היו נחמדים כשאתם מגיבים