יום שני, 26 באוקטובר 2015

אז מכבי ת"א הפסידה אמש להפועל ירושלים

אז מכבי ת"א הפסידה אמש להפועל ירושלים. קשה לומר שהיה משחק ברמה גבוהה. למרות שהיה מאוד מעניין.
ולמרות שאוהדי הפועל (ת"א) תמיד נהנים לראות את מכבי מפרפרת מול יריבות.

ובכל זאת, לא ראיתי את מה שראו כל הפרשנים.

לא ראיתי פיטורים ממשמשים ובאים של גיא גודס.
כן ראיתי קבוצה שחפרה לעצמה בור של יותר מ-20 הפרש (26 נקודות בשיא של 51:25 ובירידה להפסקה 53:29 לירושלים, ביד אליהו!).

אבל ראיתי גם שאותה קבוצה הצליחה לצאת מהבור הזה.
עד כדי סגירת הפער ל-6 נקודות בפתיחת הרביעי.

הבעיה האמיתית של מכבי היא שבמשחק שהתפתח מאותה נקודה היה ברור לגמרי מי הקבוצה הקשוחה יותר.

מה מייצר קשיחות? שאלה טובה.
אבל אני עוד זוכר שמכבי של בלאט, אלופת אירופה מלפני שנתיים, קבוצה שעיקר יתרונותיה היו קשיחות ומזל, גם היא התקשתה מאוד בפתיחת העונה.

יש לי רושם שגם ההנהלה של מכבי ת"א זוכרת את זה.

ומי לא זוכר? כרגיל, התקשורת.
למה כל-כך קשה לתקשורת כאן ובחו"ל לעסוק בקשיים של קבוצה בצורה הוגנת?

מדוע לא רואים כאן התייחסות ביקורתית אך הוגנת לדרך שבה ירושלים התמודדה עם עזיבתו של ברייסי רייט לעומת הדרך שבה מכבי ת"א בנתה מחדש את הסגל שלה?

למורכבות שיצר מצבו של ויטור פבראני ?
למורכבות הנוספת בשל הפרוייקט שהוא דראגן בנדר ?
מדוע לבנות ציפיות שליליות לעתידו של מאמן הקבוצה, גיא גודס אחרי פתיחת עונה הבנויה על רצף מפגשים עם קבוצות חזקות - הקבוצה החזקה בליגה הישראלית, ושתי הקבוצות החזקות בבית של מכבי ביורוליג ?

הבעיה הגדולה עם פסטיבלים תקשורתיים כאלה היא הדינמיקה שהם יוצרים. הדינמיקה הזו, עבור הנהלות שאינן יודעות לשמור על קור רוח, רק מחריפות את הלחצים, והופכות מצב שניתן היה לנהל בקור רוח ולהוציא ממנו את המיטב, למשבר.

נכון, מכבי של סוף השנה שעברה היתה קבוצה חלשה באופן מיוחד (רצף הפסדים, כולל הפסד לקבוצה נועלת הטבלה). אבל מכבי של סוף השנה שעברה נראתה כמו קבוצה שצוות האימון שלה הוציא מים מהסלע.

דיון רציני היה מתייחס לעובדה שמכבי ת"א נמצאת בתקופת מעבר. לא רק שינויי מאמנים ושינויי שחקנים.

חלק לא קטן מהבעיה של מכבי נובע משינוי היסטורי. מכבי לא מסוגלת לשמור את הישראלים החזקים ביותר אצלה כבר כמה שנים. קל לראות את זה כשמשווים את הסגל הישראלי של מכבי לזה של הקבוצה שניצחה אותה אמש - הפועל ירושלים. הבעיה נובעת בחלקה מהבחירה של כמה משחקני-הכדורסל הישראלים הטובים ביותר לשחק מחוץ לישראל, ב-NBA או באירופה. אבל עיקרה נובע מכך שאחרי שנים ארוכות-ארוכות של העדר תחרות אמיתית, מכבי ת"א לא מצליחה להתמודד עם התחרות שמציבה לה הפועל ירושלים על הישראלים הטובים שבוחרים להישאר בארץ.
קל להציע מבחן עזר פשוט לעניין הזה - למי יש יותר שחקני כדורסל בנבחרת ישראל - למכבי ת"א או להפועל ירושלים?

המציאות שבה יש יותר מקבוצה חזקה אחת בליגה הישראלית היא מצויינת לכדורסל הישראלי. כאוהד הפועל ת"א אני יכול לדמיין ליום שבו אולי גם הפועל ת"א תצטרף לצמרת הזו, ולקוות שאם זה יקרה, זה לא ייעשה במחיר היציבות הכלכלית של המועדון. ראינו בהפועל ת"א שנים קשות מאוד בגלל השאיפה להתחרות מול מכבי ת"א. נראה שבמכבי ת"א כבר כמה שנים נקרעים בין היציבות הכלכלית לבין הרצון לשמור על הבכורה בישראל ועל השוויון מול האריות של אירופה.

עם תקשורת רצינית יותר כאן בארץ, היינו רואים דיונים מעמיקים הרבה יותר על האתגר הזה. על עצם השאלה האם תתכן קבוצה חזקה מאוד למכבי בעידן שבו יש לה מתחרה יציבה כלכלית לא פחות ממנה. האם אפשר להמשיך לקיים קבוצת-על אירופאית מישראל נוכח הפערים הכלכליים שהולכים ונפתחים על ידי הקבוצות החזקות באירופה. נוכח העדר מנגנונים משווים מהסוג שקיימים בNBA.
בהעדרה של תקשורת כזו, זה התפקיד של בלוגרים וחובבי-כדורסל לשאול את השאלה הפשוטה: האם זה הוגן להמשיך ולהחזיק בציפיות מקסימליסטיות כלפי קבוצה שנמצאת בתקופת-מעבר קשה, אולי הקשה בתולדותיה ?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Be nice when you comment היו נחמדים כשאתם מגיבים