יום שלישי, 7 בפברואר 2017

מדברים על ווינרים

המשחק המעולה בין קליבלנד לוושינגטון אמש היה לא רק מופע כדורסל מהנה במיוחד אלא גם הזדמנות נהדרת להתייחס שוב לפוסט מלפני יומיים על כך שאסור לשים את הכדור בידיים של סטף קרי ברגעי האמת.


גם לברון ג'יימס הצליח להחטיא ליי-אפ בדקת הסיום. אבל מייד אח"כ הוא הדגים את ההבדל, על ידי כך שהוא קלע סל שלוש מטורף שבזכותו קליבלנד הגיעה להארכה.

אל תבינו מכאן שאני שר שירי הלל על לברון.  בהארכה הודגמה היטב עוד אמת על קליבלנד (ועל ג'יימס). לברון יצא ב-6 עבירות ומי שסחבו את קליבלנד על גבם לנצחון הקשה מול וושינגטון היו קיירי אירווינג וקווין לאב.

האמת של קליבלנד, ושל לברון, היא פשוטה וקלה ולא מחמיאה במיוחד - בניגוד לסופרסטארים אחרים בעבר, לברון פיתח שיטה משלו להוביל קבוצות לאליפות - הוא דואג לכך שבקבוצה שלו יהיו עוד סופרסטארים. זה מה שקרה במיאמי (דוויין וייד) וזה מה שקרה בקליבלנד (קיירי אירווינג). וזה כמובן לא מספיק לו - הוא גם תובע שהצוות המסייע יהיה כמה שיותר חזק. וכך שחקנים שהיו סופרסטארים בקבוצות אחרות הופכים לחלק מהצוות המסייע שלו (כריס בוש במיאמי, קווין לאב בקליבלנד שהשנה הולך ומזכיר בכושר שלו את הסופרסטאר שהיה במינסוטה לפני הטרייד לקליבלנד).
שלא לדבר על הרשימה האינסופית של הרול פליירס שלברון תובע (ומקבל) כך שהקבוצה כולה תהיה תפורה לצרכים שלו. קצת מזכיר את מה שנעשה בשיקגו סביב מייקל ג'ורדן. מאוד שונה מהדרך שבה סופרסטארים כמו בירד, מג'יק, אייזיאה, דאנקן או ראסל פעלו. הם השתמשו במה שהיה להם והצליחו להפוך את הקבוצה לטובה יותר. לברון ג'יימס דומה הרבה יותר לסופרסטארים מהקטגוריה השניה - זו של ווילט צ'מברליין, קארים עבדול ג'אבר, וד"ר ג'יי - אלה שהצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם עד כדי אליפות רק כשהקבוצה נתפרה בדיוק סביבם או רק כשהיא עברה סף קריטי של כשרון ויכולות.

ואם כבר מלכלכים על לברון, זו הזדמנות להתייחס לכך שלאחרונה לברון שובר עוד ועוד שיאים. אלה כמובן שיאים אישיים עם כוכבית. למה?

קחו לדוגמא את נושא האסיסטים והטריפל דאבלים - שתי קטגוריות בהן הוא עבר את לארי בירד השנה. רק שבירד הגיע לשיאים האלה אחרי 13 עונות. לברון - וזה לא במקרה - שובר את השיאים האלה רק בעונתו ה-14...

אני לא בא להגיד שלברון הוא לא שחקן מעולה. אלא שהוא לא גדול כמו שעושים ממנו. בדומה לקארים עבדול ג'באר, חלק לא קטן מ'הגדולה' של לברון היא המזל שלו - הטבע העניק לו גוף יוצא דופן, והצירוף של הקשיחות הפיזית שלו יחד עם ההתחלה המוקדמת (הגיע לליגה ישירות מהתיכון), מאפשרים לו לצבור סטטיסטיקות יוצאות-דופן רק הודות לזמן המשחק המצטבר שלו.
אני ואת/ה אולי לא היינו מצליחים להגיע לסטטיסטיקות האלה, אבל השחקנים הגדולים באמת? תנו את העמידות של לברון לשחקנים כמו ביל וולטון, ודמיינו לאן הם היו מגיעים....

אבל הערה לזכותו של לברון - גם הוא וגם אנחנו הפסדנו מההכרעה של הצטרפות מוקדמת מדי לליגה. היא אומנם היתה מאוד רציונלית מצדו מההיבט הכלכלי, אבל היא מנעה ממנו את ההזדמנות לליטוש המיוחד שמקבלים השחקנים שעוברים דרך המכללות, שאולי היה הופך אותו למועמד אמיתי לאחד מהגדולים אי פעם, ולא לעוד אחד מאלה, שהם אומנם שחקנים גדולים, אבל תמיד יהיה צריך לציין ליד שמם כמה וכמה "אבל..." 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Be nice when you comment היו נחמדים כשאתם מגיבים