יום שני, 22 במאי 2017

בוסטון סלטיקס נגד הקליבלנד קאבאלירס - משחק מספר 3


יש משחקים שקשה להחליט לגביהם מי בעצם אחראי לתוצאה. האם הקבוצה שהפסידה או זו שניצחה. כזה היה משחק מספר 3 בין הבוסטון סלטיקס לקליבלנד קאבאלירס. הקאבס, אחרי שני נצחונות חוץ משכנעים מאוד מול הסלטיקס חזרו הביתה במטרה לשבור את שיא רצף הנצחונות בפלייאוף, ולהתקרב לסוויפ בדרך אל גמר הנ.ב.א. הסלטיקס הגיעו עם הידיעה שאייזיאה תומאס, כוכב הקבוצה, גמר את העונה בשל פציעה. עם הנתונים האלה, ועם פער מרשים מאוד לטובת הקאבס במחצית, אפשר היה לצפות ל3:0 לטובת הקאבס בסיום המשחק. אבל...



אבל ברבע השלישי קרה משהו. האם זה בגלל שקליבלנד חשבו שהמשחק בידיים שלהם, הורידו את הרגל מדוושת הגז, וכשגילו שהמשחק עדיין לא גמור כבר היה מאוחר מדי? האם זה בגלל שהסלטיקס בכל זאת מייצגים את הערך הישן-נושן של Celtic Pride ולא היו מוכנים ללכת שפופים אל תוך הלילה? בהתחשב בפערים העצומים בין שתי הקבוצות, כפי שהתבטאו בשני המשחקים הקודמים ובמחצית הראשונה של המשחק הזה, קל יותר להטיל את האחריות על כתפי האלופה, שהפסידה את המשחק במו ידיה. 
גם מי שמשוכנע שבוסטון היא זו שניצחה, צריך לזכור שבדומה לסדרות הגדולות בין השיקגו בולס ליריבותיה בת'ריפיט השני, גם כאן - כדי לנצח את קליבלנד, בוסטון היתה צריכה לתת הופעה גדולה, וגם אז ניצחה בפער של סל אחד. כך שלמרות החוויה המרעננת של משחק שהבשיל לכדי תחרות ספורטיבית צמודה ומהנה, אני עדיין חושש שיותר משזה סימן לשינוי כיוון בסדרה הזו, זה החריג המלמד על הכלל.

כאוהד הסלטיקס, כאוהד כדורסל, כאוהד ספורט - אשמח להתבדות. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Be nice when you comment היו נחמדים כשאתם מגיבים