יום שני, 5 ביוני 2017

קליבלנד קאבאלירס נגד גולדן סטייט ווריוס - משחק מספר 2 בסדרת גמר הנ.ב.א 2017

משחק 2 בין קליבלנד קאבאלירס לגולדן סטייט ווריורס נפתח ברגע מרגש עבור הווריורס  - סטיב קר, המאמן, חזר לעמדתו אחרי שתקופה לא קצרה הושבת עקב בעיות בגבו. התוצאה - סטנדינג אוביישן שלא רואים כל יום. 



המשחק עצמו נפתח בשוויון יחסי, אבל אז, אט-אט גולדן סטייט התחילה לפתוח פער, והקאבס מצאו עצמם נאבקים בשארית המחצית הראשונה על סגירת הפער. במחצית 67-64 לגולדן סטייט. בעיקר בזכות משחק ענקי של לברון ג'יימס שהחזיק את הקאבס בשיניים.

ואז הגיע הרבע השלישי. התקשורת בוודאי תיצמד לדקה 08:52 כשסטף קרי סיבסב את לברון ג'יימס, נכנס, יצא, חזר וחדר וקלע 2 נקודות שנראו קלות בצורה שלא תאמן. 
אבל מה שבאמת אפיין את הרבע הזה הוא הגנה אדירה של הגולדן סטייט ווריורס ועבודת ריבאונד מרשימה מאוד. מהלכי הגנה וירטואוזיים של קווין דוראנט וקליי תומפסון עשויים להסתיר הגנה אפקטיבית מאוד של אחרים, דוגמת סטף קארי, שחטיפה שלו נתנה את האות לתחילת הבריחה וריבאונד התקפה שלו הדגים היטב עד העבודה של קליבלנד בסגירה לריבאונד איננה אפקטיבית מספיק . 

נדמה לי שצילום ב1:06 לסוף הרבע השלישי מספר הכל - לברון ג'יימס יושב על הספסל ונראה מותש לגמרי בפער 98-84 לטובת הווריורס. המבט שלו מזכיר מאוד מבטים של קבוצות אחרות לאורך העונה ביחס לקאבס ולווריורס - מתי זה כבר ייגמר ? 

הצילומים של רגעי ההיילייטס מעידים שהMVP של המשחק הזה היה קוין דוראנט. אבל לדעתי הקרדיט העיקרי מגיע לקליי תומפסון שהפך את קיירי אירווינג לנון-פאקטור.
זה כמובן גם קשור לדרך שבה קליבלנד משחקת, אבל אלה הבעיות של טיירון לו, לא שלא גולדן סטייט...

אז מה יהיה עכשיו ? אי אפשר לדעת. בניגוד לטענות על סדרה סגורה, גם בשנה שעברה גולדן סטייט ניצחה את שני המשחקים הראשונים. 
היא הפסידה את השלישי, ניצחה את הרביעי (בחוץ בקליבלנד), ואז, למרבה ההפתעה, הפסידה את כל 3 המשחקים הבאים. 
זה כמובן לא קרה רק בגלל השחקנים על המגרש. זכורה ההתערבות של הנ.ב.א , וזכור השיפוט המוטה. האם גם השנה נראה התגייסות של הנ.ב.א למנוע סוויפ ? או שמא קליבלנד תצליח לגייס כוחות ולהתמודד עצמאית מול גולדן סטייט? 

מבחינות רבות, משחק מספר 3 הוא משחק מפתח לשאלה האם נראה כאן עוד סדרה שתלך עד הסוף, או שמא, השנה, הדלק התחיל לאזול ממיכלי הקאבס מוקדם יותר. 
אם המשחק הזה היה מנבא למשהו, הוא מנבא לזה שלברון ג'יימס, טוב ככל שהיה, מעבר לשיא מבחינת יכולתו להכריע משחקים. לברון אולי לא חושב שהוא צריך להוכיח משהו, אבל עם כמות ההופעות שלו בסדרות גמר, לעומת כמות הזכיות שלו, הולכת ועולה השאלה - האם מקומו בהיסטוריה יהיה דומה יותר לג'רי ווסט או לביל ראסל ? מבין שתי אגדות הכדורסל האלה, כרגע לפחות, נדמה שבכל הקשור לווינריות, לברון דומה יותר לווסט. חובת ההוכחה - עליו. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Be nice when you comment היו נחמדים כשאתם מגיבים