יום שבת, 10 ביוני 2017

משחק 4 בין קליבלנד קאבאלירס לבין גולדן סטייט ווריורס בגמר הנ.ב.א 2017

יש משחקים כאלה. אתה יודע מראש שמה שלא יהיה וכיצד שלא יוכרעו - הם יהיו היסטוריים. וכזה היה משחק מספר 4 בין הקליבלנד קאבאלירס לבין הגולדן סטייט ווריורס בגמר הנ.ב.א 2017. משחק עם הפתיחה ההתקפית החד-צדדית ביותר שנראתה זה זמן רב, שיא נקודות במחצית, ומשחק שנגמר בהפרש ניכר. הצד שהוביל הצליח לשמור על היתרון כמעט לאורך כל הדרך, כשהקבוצה השניה מתקשה לעשות יותר מאשר לצמצם את הפער מעת לעת. לאיזו משתי הקבוצות היינו משייכים את התפקידים האלה, עם כל מה שראינו בסדרה בעקבות 3 המשחקים הקודמים ? 


כן, קליבלנד שבה והופיעה לסדרה. בעוד שבמשחק הקודם לא הכל התחבר לה, והאגרסיביות הגבוהה יותר בהגנה רק אפשרה לה להציג תחרות קרובה יותר, במשחק הזה כל השחקנים הגיעו מאופסים היטב. קליבלנד שברה כמה וכמה שיאי קליעה כשהיא מצליחה להציג הופעה התקפית משובחת במשחק מתוח, אגרסיבי, שהיריבות בין הצדדים הגיעה גם לכמה וכמה קונפליקטים ועבירות טכניות.

התוצאה הסופית: רצף 15 נצחונות הפלייאוף של גולדן סטייט נשבר. קליבלנד ניצחה 137 - 116. הסדרה עומדת על 3:1 לטובת גולדן סטייט, ומהמצב זה, בשנה שעברה, קליבלנד כבר הראתה שהיא יודעת לחזור.

אז מה צפוי לנו עכשיו ?

כמה דברים היו ברורים במשחק הזה:

  • אגרסיביות גבוהה במיוחד של שחקני קליבלנד, שקיבלו רשיון להרוג מהשופטים (דבר שאפיין גם את הסדרה בשנה שעברה, החל משלב מסויים, אבל שנדמה היה - בעקבות משחק 3 השנה - שגולדן סטייט יודעת לשחק גם מול הגנה בסגנון ה"בד בויז")
  • הופעה מעולה של שחקני קליבלנד, שסוף סוף זכתה להופעה מעולה מצד כל שלושת הסופרסטארים שלה, ושנדמה היה שכל דבר שהם עושים הולך ושהכל התחבר להם 
  • משמעותי יותר מאלה - הופעה אומללה של סטף קארי שקלע רק 14 נקודות עם 4 מ-13 מהשדה. כבר כתבתי כאן בבלוג בעבר שסטף קארי הוא מסוג הסופרסטארים הפחות אמינים ברגעי האמת. הוא שב והדגיש בספר דברי-הימים שלו את הלקח הזה: אצל סטף, יותר מהרבה אגדות כדורסל אחרות, יש ימים גרועים דווקא ברגעי שיא. זה לא שזה לא קרה לאף סופרסטאר אחר אי-פעם. לכולם יש ימים רעים. אצל סטף זה קורה יותר כשזה חשוב. 
  • אבל המשמעותי יותר מהכל - ראינו רמת מיקוד נמוכה יותר מצד חלק משחקני גולדן סטייט. היחיד מבין שחקני החמישי של הווריורס ששמר על אחוזי קליעה סבירים משלוש היה קליי תומפסון, אבל הוא קיבל מעט מדי הזדמנויות. הד.נ.א הקבוצתי של גולדן סטייט לא זיהה את השחקן החם, לא העביר דגש מהשחקנים הלא-ממוקדים וזרם במידה רבה עם משחק קבוצתי שבעצם השלים עם החולשה מקליעות החוץ של קארי ודוראנט. אסור לתת ל-35 הנקודות של קוין דוראנט לחפות על הופעה יחסית אנמית שלו מכל בחינה אחרת (ולא, זה לא רק ה-2 מ-9 משלוש, אלה גם נתוני הריבאונדים, האסיסטים והמשחק הכולל שלו). 
כאוהדי כדורסל אנחנו בוודאי לא יכולים להתלונן על כך שסדרת-גמר נמשכת יותר מ-4 משחקים. וכל המרבה - הרי זה משובח. אבל אחרי עונה שלמה שהתאפיינה במשחקים חד-צדדיים רבים מדי, האם זה מוגזם לבקש שתהא אשר תהא המנצחת בסדרה הזו, היא תעשה את זה ב-3 משחקים צמודים, תחרותיים, שיוכרעו ברגעי-הסיום ? 

לברון ג'יימס, עם טריפל דאבל נוסף, והופעה משכנעת, בוודאי יעדיף 3 משחקים חד-צדדיים לטובת קליבלנד. אם זה מה שיקרה, הוא יקדם מאוד את מעמדו  כאחד מגדולי המנצחים בכל הזמנים. אבל גם עם הפסד באחד מ-3 המשחקים הבאים, הוא וחבריו בהחלט העבירו מסר ברור: הם יילחמו עד הסוף. כאוהד ספורט, אתה חייב לאהוב את זה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Be nice when you comment היו נחמדים כשאתם מגיבים