יום שלישי, 13 ביוני 2017

קליבלנד קאבאלירס נגד גולדן סטייט ווריורס - משחק מספר 5 בגמר הנ.ב.א 2017

משחק מספר 5 בגמר הנ.ב.א 2017 בין הקליבלנד קאבאלירס לגולדן סטייט ווריורס היה תענוג כדורסלי צרוף. ב-4 המשחקים שקדמו, ראינו בעיקר הופעות חד-צדדיות. בשני המשחקים הראשונים שלטה גולדן סטייט. ברביעי שלטה קליבלנד. בשלישי, שהיה תחרותי ושוויוני למדי, הכריעה גולדן סטייט. כך הגענו ל3:1 במשחק ה-5. אבל למרות הפער, ואולי בגללו, ריחף כל הזמן החשש ששוב נראה הופעה מצד קבוצה אחת בלבד. האם זו תהיה קליבלנד שתגיע בפוקוס עילאי בעוד גולדן סטייט תהיה לחוצה ולא-מרוכזת עקב רוחות העבר ? או שמה זו תהיה גולדן סטייט שתגיע בשיא היכולת, ותרמוס את קליבלנד שנתנה את כל מה שהיה לה במשחק 4 ? 
למרבה העונג, אף אחת מהקבוצות לא הצליחה להשתלט על המשחק. היו רגעים בהן נראה היה שקליבלנד משתלטת על המשחק. היו רגעים אחרים שבהם נראה היה שגולדן סטייט משתלטת על המשחק. ונדנדת-הסלים התפתחה לכדי משחק מעולה. 
רק בשלהי הרבע הרביעי התברר סופית מי עומדת לנצח באחד המשחקים היותר טובים בסדרה. עד לאותה נקודה יכלנו אנחנו, הצופים, להינות מרגעי כדורסל משובחים, תחרות עזה, ומתח ספורטיבי עילאי. תענוג. 



בסיום: 129 לגולדן סטייט, 120 לקליבלנד. גולדן סטייט אלופה בפעם השניה בתוך שלוש שנים. רק דבר אחד צרם במשחק הזה: השיפוט. כרגיל בנ.ב.א בתקופה הזו השופטים עשו כל מה שאפשר כדי שהסדרה תהיה כמה שיותר ארוכה. כך התאפשר לקליבלנד משחק פיזי מאוד. הזברות התעלמו מרוב העבירות שביצעו החברים של לברון. כדי לאזן, הם שרקו לכל מגע פיזי ברור מצד גולדן סטייט. זה היה סוג השיפוט שאפשר לקליבלנד לחזור מ3-1 ל3-3 בשנה שעברה. אבל כאן, במקום הזה, התברר עד כמה גולדן סטייט של השנה חזקה יותר. היא הצליחה לעמוד בכל אחד מהקאם-בקים של קליבלנד, ולקראת הסיום ליטול הובלה בטוחה ולהחזיק בה - עד סוף המשחק.

אפשר לדבר הרבה על החוזקות והחולשות של כל אחת מהקבוצות. קליבלנד שוב לא הצליחה לשלב את 3 הסופרסטארים שלה יחד: אל מול ההופעה ההירואית של לברון ג'יימס (41 נקודות, 13 ריבאונדים, 8 אסיסטים וממוצע סדרה של טריפל דאבל !), הופיע קוין לאב עם 6 נקודות וגם קיירי אירווינג לא היה בשיאו (9 מ-22 מהשדה). הספסל של קליבלנד סיפק רק תמיכה שולית.קשה להחליט מה מדבר חזק יותר בעניין הזה - 3 הנקודות של קייל קורבר (1 מ-2 מהשלוש בסך הכל), או העובדה שכל הספסל של קליבלנד יחד קלע 7 נקודות. מהצד השני, הספסל של גולדן סטייט, קלע 35 נקודות. בראשו כמובן השחקן השישי הבולט של הפלייאוף  - אנדרה איגודלה עם 20 נקודות והופעה אדירה. אבל קשה להגזים בחשיבות התרומה ההתקפית של שאר שחקני הספסל. 6 הנקודות של הרוקי מק'קאו, 5 הנקודות של ליווינגסטון וה-4 של דיוויד ווסט היו לא פחות חשובות - בעיקר בגלל התזמון שלהן. רוב נקודות הספסל של גולדן סטייט שנקלעו על ידי השלושה, נקלעו באותם רגעים שבהם המומנטום היה לטובת קליבלנד.

מבחינה הגנתית, העוצמה של גולדן סטייט היא בקנה-מידה היסטורי. היכולת של הקבוצה לתפקד ברמה גבוהה כל-כך נוכח שיפוט עויין כל-כך היא לדעתי חסרת-תקדים. בהקשר הזה, למרות הבחירה לתת לקוין דוראנט את הMVP של הגמר , נוכח התפקוד ההתקפי שלו, אני הייתי נותן את הMVP לסטף קארי, שנתן שיעור מהסרטים איך זזים אחורה מקדמת-הבמה ובכך הופכים את הקבוצה שלך לחזקה הרבה יותר.

מהצד השני, אי אפשר לזלזל בהופעה השלישית ברציפות של קליבלנד בגמר, ובשביעית ברציפות של לברון ג'יימס. האיש הוא פנומן היסטורי, וקל להעריץ אותו. ובכל זאת - אם הקורא לברון מעוניין להבין מדוע ולמה סטף הצליח במקום שהוא שב ונכשל, כל שהוא צריך לעשות זה לבחון את הסטטיסטיקה המסיימת של המשחק הזה. סטף קארי הוביל את גולדן סטייט באסיסטים. דריימונד גרין הוביל אותם בריבאונדים. קוין דוראנט הוביל אותם בנקודות. לעומת זאת, בקליבלנד, לברון ג'יימס הוביל בכל 3 הקטגוריות. יהיו שיראו בכך הצטיינות אדירה. אני רואה בכך כשלון אומלל של בן-אדם שאחרי 14 שנות משחק עדיין שב ונקלע לאותו שגיאה - לנסות לנצח לבד במשחק קבוצתי, כשהחברים לא משחקים ברמה שלו. אי אפשר לנצח לבד בכדורסל. הדרך היחידה היא להרים את החברים לרמה שלך.
בשיעור הזה, שאותו לימד אותנו טוב יותר מכולם ביל ראסל של הסלטיקס, לברון ג'יימס שב ונכשל פעמים רבות מדי. אחרי 8 הופעות בגמר, 7 מהן ברציפות, הוא נושא על אצבעותיו רק 3 אליפויות.
ביל ראסל, לעומתו, איננו יכול לשאת את כל טבעות האליפות שלו על ידיו, עם 11 אליפויות מתוך 13 שנותיו כשחקן נ.ב.א. אם לברון היה מקפיד, כמו ראסל, להצטיין רק במקומות שבהם הקבוצה שלו נזקקה לו, ולעשות את כל מה שאפשר כדי לתת לאחרים לככב בכל היבט אחר, סביר מאוד להניח שהיו לו הרבה יותר אליפויות. ובכל זאת - למה להתלונן ? בשורה התחתונה, ראינו כאן הופעה אדירה מצד שתי קבוצות גדולות. כאוהדי-ספורט קיבלנו גמול ראוי על כל אי-השוויון שנאלצנו לספוג במהלך השנה הזו, ובמיוחד בסדרות שקדמו לסדרת-הגמר. אז בואו נתענג על הרגע.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Be nice when you comment היו נחמדים כשאתם מגיבים