יום שישי, 1 ביוני 2018

משחק מספר 1 של סדרת הגמר של פלייאוף הנ.ב.א 2018, גולדן סטייט ווריורס מול קליבלנד קאבאלירס

המשחק הראשון בסדרת הגמר של ה.נ.ב.א בין הקליבלנד קאבאלירס לגולדן סטייט ווריורס הפתיע לטובה בשוויוניות שאפיינה אותו לכל אורכו. ממש עד להארכה.
מצד אחד ראינו עוד הופעה לפנתיאון של לברון ג'יימס, בצד הופעות לא רעות של כמה מחבריו (בראשם קוין לאב ששב מפציעה עם הופעה שהיתה יכולה להיות מושלמת, לולא 1מ-8 לשלוש... ובכל זאת, 21 נקודות, 13 ריבאונדים ואסיסט עם איבוד כדור בודד, כשכמה מקליעותיו היו ברגעים המכריעים, וכל זאת כשהוא רק יצא מפרוטוקול זעזוע-מוח, זה לא מובן מאליו).
מהצד השני, סטף קארי, קוין דוראנט דריימונד גרין וקליי תומפסון לא נבהלו מהנחישות של הקאבס.
נדמה שאין דרך טובה יותר לסכם את המחצית הראשונה מלאתר את השלשה של קארי בסוף המחצית. היא השוותה ל56-56 והיתה לפחות השלישית במשחק שהוא קלע ממרחק מטורף מאחורי הקשת.
אלמנט השוויון (המפתיע) נמשך גם במחצית השניה, כשהקאבס מפתיעים ועומדים בדרייב הרגיל של הווריורס ברבע השלישי.
הרבע הרביעי הגיע לשיא המתח, והכי פשוט לתאר את זה יהיה בפליי-ביי-פליי:
 6:41 לרבע הרביעי, 92-92 בין הקבוצות, וקוין לוני במאבק על הכדור החוזר מעלה את גולדן סטייט בטיפ-אין ל94-92.
5:27 לרבע הרביעי המשחק חוזר ל94-94 אחרי סדרת החטאות וריבאונדים של קליבלנד, הודות לריבאונד וקליעה של קוין לאב.
ואז? דריימונד גרין קלע שלשה גדולה מאסיסט של קוין דוראנט. (5:06)
לברון ג'יימס איבד כדור עם מסירה גרועה שיצאה לחוץ. (4:48)
סטף קארי קלע שלשה (4:39)ףטיי לו המבוהל לקח טיים אאוט שלם. 100-94 לגולדן סטייט.
ג'יי אר סמית' מחטיא שלשה. סט, קארי לוקח ריבאונד נוסף (כמיטב מסורת ההתעלות שלו בריבאונדים בפלייאוף בכלל ובגמר בפרט)
אבל קוין לוני החטיא ליי אפ בחדירה, ולברון ג'יימס קלע 2. 100-96.
קוין דוראנט החטיא עוד שלשה. הווריורס לקחו ריבאונד אבל לא הספיקו לקלוע לפני ששעון הזריקות נגמר.
ומי לא אם לברון ג'יימס קלע עוד 2 בחדירה והטבעה מהדהדת. 100-98. והדקה? 2:54 לסיום. סטף קארי קולע 2 ומעלה היתרון ל102-98.
אחרי החטאה נוספת של ג'יי אר סמית', ריבאונד והחטאה של ג'ורג' היל וריבאונד של ג'ף גרין הכדור נמסר החוצה לקוין לאב שקולע ! 102-101 לגולדן סטייט.
סטף קארי החמיץ קליעה ל2 מרחוק, לברון לקח את הריבאונד. ג'ף גרין החמית קליע משלוש. קוין דוראנט לקח הריבאונד והחטיא קליעה ל2 מרחוק (עוד יותר, על גבול הקשת).
קוין לאב לקח את הריבאונד, ולברון ג'יימס קלע בחדירה וקיבל עבירה. כן - 50.8 לסיום המשחק קליבלנד עלתה ליתרון 103-102 ! וללברון היתה זריקה, שהוא קלע 104-102 לקאבס.
בצד השני, עבירה על קוין דוראנט והוא קולע את שתי הנקודות בדקה ה36.4, והתוצאה 104-104.
32.1 לסיום המשחק, לברון ג'יימס קולע בחדירה, 106-104 לקאבס.
23.5 סטף קארי קולע בחדירה ומקבל עבירה. 106-106. והוא קולע את הקליעה הנוספת - 107-106 לווריורס.
פחות מ5 שניות לסיום המשחק, ג'ורג' היל חותך אל הסל, נופל, והשופטים קובעים שזו עבירה של קליי תומפסון. הוא קולע 1 מ-2 . ג'יי. אר. סמית' לוקח את הריבאונד. 4.5 שניות לסיום זה המון זמן !
אבל משהו אל ברור קורה.... אולי ג'יי. אר. לא קלט שהקאבס רק בשוויון ולכן הוא מנסה למשוך זמן ? אולי הוא מחפש את לברון כדי לתת לו את הכדור? אולי הוא חושב שיש להם יותר זמן על השעון ? לא ברור. בכל מקרה, אחרי ריבאונד פנטסטי שהוא לוקח (למרות שקוין דוראנט היה קרוב ממנו אל הסל), הוא חותך החוצה מהצבע, וקל לראות שהוא מחפש את לברון. אחרי שהוא  לברון מאותת לו למסור אל ג'ורג' היל, הוא מספיק לשחרר מסירה, היל מנסה לתפוש ולזרוק, אבל נחסם על ידי דריימונד גרין והזמן נגמר....
התוצאה 107-107. הולכים להארכה.




בהארכה זה כבר היה סיפור אחר. כאילו הקאבס, משום מה, החליטו להפוך את דלי החלב. במקום ההופעה הנחושה של שתי הקבוצות, נראה היה שלקאבס נגמר הכוח.
בזריקת הביניים בין גרין ודוראנט , ג'ף גרין הצליח להעביר את הכדורל אל ג'ורג' היל, ובזריקה הראשונה של ההארכה קוין לאב החטיא שלשה.  בהתקפה הבאה, הכדור
אצל דוראנט וג'ף גרין וג'ורג' היל ביצעו יחד עבירות עליו. הוא קלע את 2 הזריקות. ג'ורג' היל החטיא לייאפ (נוכח הגנה מפחידה יש לומר), דריימונד גרין לקח ריבאונד, ובהתקפה יפהפיה
של גולדן סטייט, הכדור עובר סטף קארי-דריימונד גרין והוא מוצא את קליי תומפסון שקלע 3מהפינה. וכבר 112-107, 3:45 לסיום ההארכה.

קוין לאב מחטיא נסיון ל-2 נקודות. קליי תומפסון לוקח את הריבאונד, סטף קארי מוביל את ההתקפה, נכנס לחדירה ומוצא באסיסט חצי מיואש את שון ליבינגסטון ששומר על קור רוח וקולע בזריקה מקרוב. 114-107. 2 דקות בתוך ההארכה,
ותאמינו או לא - גולדן סטייט עוד לא החטיאה בעוד שקליבלנד עוד לא הצליחה להשחיל כדור אל הטבעת.
גם טיי לו שם לב לזה. פסק זמן מלא של הקאבס.
ביציאה מהטיים אאוט לברון ג'יימס מחטיא זריקה ל-2 מרחוק. שון ליבינגסטון לוקח את הריבאונד, והוא ממשיך להיות כוכב ההארכה, כאשר דריימונד גרין  משחרר אותו באסיסט להטבעה. כבר 116-107, הדקה 2:14, ולמרות שזה הנ.ב.א ו-it aint over till it's over וכל זה, הולך ונראה שהמשחק הזה מתקרב להכרעה.

לברון ג'יימס מנסה לחדור. החדירה היא הודות לחסימה עם ג'ורג' היל (כשבהגנה יש חילוף סביב החסימה בין סטף קארי ודוראנט.  היל עומד פנוי לשלשה בחוץ. אבל לברון לא מוסר. הוא אפילו לא חודר. הוא עולה לג'מפ שוט ביד אחת מקצה רחבת העונשין כשסטף קארי צמוד אליו - ומחטיא. אם תרצו - זו תמצית המשחק וההארכה.

אבל ג'ף גרין לוקח ריבאונד התקפי בטיפ אין וויש לקאבס נקודות ראשונות בהארכה ! 116-109.

בהתקפה הבאה גולדן סטייט מסתבכת. סטף קארי כמעט מאבד את הכדור, אבל צולל אליו ומליח להעביר אותו אל שון ליוינגסטון. הוא, בניגוד ללברון בהתקפה הקודמת, שומר על קור רוח, מביט סביב, ומוצא את דריימונד גרין פנוי. גרין, צעד מאחורי קו השלוש, עולה לקליה - ומשחיל סל שלוש אדיר. 119-109 בדקה 1:36.
לברון ג'יימס מנסה לחדור ומחטיא לייאפ. לוקח את הריבאונד בההתקפי. חוטף עבירה מדריימונד גרין. ג'יימס מצליח לקלוע את 2 הזריקה. דקה 1:23 119-111.

גולדן סטייט לא מתרגשת. והאמת ? הקאבס נראים קצת מיואשים. סטף מכניס כדור לגרין והוא - שוב מרכז ההתקפה בדקות המכריעות - מוצא בנגיעה את את קליי תומפסון שעולה וקולע עוד שלשה בלי היסוס. 122-111. 1:04 לסיום.
לברון ג'יימס מנסה להציל את המולדת על שלשה רחוהק רחוקה. סטף קארי לוקח את הריבאונד ורץ לאורך המגרש רק כדי להחסם על ידי לברון ג'יימס (בחסימה אדירה אך?)

ג'יי אר סמית' לוקח את הריבאונד וקולע שלשה סוף סוף (27.27 לסוף ההארכה, 122-114. אולי בכל זאת עוד יקרה כאן איזה נס? בכל זאת, רק 8 נקודות, וכבר היו דברים מעולם. זוכרים את רג'י מילר?)
לא. גולדן סטייט שומרת על הכדור יפה.
המשחק בעצם גמור.

2.6 שניות לסיום שון ליבינגסטון עולה לזריקה כי השעון הולך להיגמר. הוא מחטיא אבל השופט סטיב ג'ייבי קורא לפלאגרנט פאול רמה 2 נגד טריסטן תומפסון ומוציא אותו מהמשחק. 
האמת? מהוידאו היה קשה להבין למה. ההסבר שניתן אחרי המשחק - תומפסון ניסה לפגוע בראשו של ליבינגסטון עם מרפקו. תומפסון נראה המום מההחלטה להוציאו מהמשחק (ולמען האמת, הוא לא היה המופתע היחיד). שחקני גולדן סטייט הוסיפו אש למדורה כשהם מחאו כפים. דריימונד גרין עשה את זה בצורה שמשום מה הכי הכעיסה את תומפסון והיו צריכים להשתלט עליו. זה היה סיום עצוב, שלמען האמת לא היה בו הרבה טעם. ועוד נתייחס אליו בפינת הזברות. 

שון ליבינגסטון לא התרגש מכל העסק. שמר על קור רוח, וקלע 2 מ-2. 124-114. 

והמשחק נגמר. 124 לגולדן סטייט. 114 לקליבלנד קאבאלירס.

משחק מפתיע באינטנסיביות שלו. מהצד של הקאבס אנשים ידברו הרבה על לברון ג'יימס עם 51 נקודות, 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים.  10מ-11 מהעונשין. 19 מ-32 מהשדה (מתוכן 3 מ-7 לשלוש).
הם אולי גם ידברו על הופעות סולידיות (יחסית) של קוין לאב  (21 נקודות, 13 ריבאונדים, אבל 9מ-20 מהשדה בגלל 1 מ-8 מהשלוש).
ושל ג'יי אר סמית' (10 נקודות, 6 ריבאונדים).
אם אולי אפילו ישימו דגש על כך שקליבלנד לא קיבלה תמיכה מהאנשים להם היא נתנה הזדמנות (ג'ף גרין עם 3 מ-9; 1 מ-6 מהשלוש; 7 נקודות וג'ורדן קלארקסון עם 2 מ-9 ; 0מ מה-3; 4 נקודות).
אבל האם הם יצליחו לראות את תמונת הראי של הווריורס ?
הדבר שהכי בלט בספסל של גולדן סטייט היה שלמעט  ניק יאנג (עם 1 מ-4 מהשדה, 0 מ0-2 מהשלוש ורק 2 נקודות) שחקני הספסל של גולדן סטייט היו עם אחוזים גבוהים להפליא
(דיוויד וסט עם 1מ-1; ג'ורדן בל עם 2מ-3; ג'אבל מגקי עם 2 מ-3; שון ליוינגסטון עם 4 מ-4). וגם ההחטאות היו מאוד לא טיפוסיות (בל זריקה משלוש; מקגי החטיא הטבעה פנויה לחלוטין ב-6 דקות ג'אבליות טיפוסיות בהן היה מזהיר לפרקים ומטמטם לפרקים).

בשורה התחתונה, הספסלים יצאו פחות-או-יותר מאוזנים. זה הוכרע ברמת החמישיות.
לברון אומנם קלע בשביל שניים, אבל מה שהכריע את המשחק, לטעמי, היה באסיסטים. 18 אסיסטים קבוצתיים לקאבס. גולדן סטייט? היא ניצחה עם 31 אסיסטים.


הערה סטטיסטית בשולי המשחק: כאמור, מבט על הסטטיסטיקה מלמד על פערי האסיסטים וגם על כך שגולדן סטייט גם הובילה בחטיפות (10 לעומת 5 של הקאבס ) ובחסימות (6 לעומת 3 של הקאבס)  קצת קשה להבין איך הקאבס הצליחו להישאר במשחק בצורה כל-כך מרשימה. עד שמביטים על הריבאונדים: הקאבס שלטו בריבאונד בצורה מהממת. בסה"כ: 53 ריבאונדים לעומת 38 לווריורס.
הקאבס לקחו 34 ריבאונדים הגנתיים ו-19 התקפיים. הווריורס לקחו 34 ריבאונדים הגנתיים.... אבל רק 4 בהתקפה...

מעניין להביט גם על הזריקות:
הקאבס זרקו
44-99 לשתיים  (44.4%)
10-37 לשלוש  ( 27.0% אומלל במיוחד)
16-22 מהקו (72.7% )

הווריורס זרקו
46-90 שהם 51.1% לשתיים
13-36 שהם 36.1% לשלוש
19-20 שהם 95.0% מהקו

יש לציין שרוב הפרשנים חושבים שאשמה כבדה מוטלת על כתפי ג'יי אר סמית' בגלל אי ניצול 4.5 השניות של סוף המשחק. אני חושב שההאשמות האישיות האלה מחמיצות את הנקודה. באותה מידה יכולים להאשים את טיי לו שלא לקח פסק זמן. או להאשים את לברון שדי התאדה בהארכה. או את לברון ג'יימס שלא שחרר כדורים לקלעי-שלוש חופשיים במהלך המשחק וכתוצאה אפשר להם רק קליעות קשות שהרסו להם את הביטחון.

אפשר לתפוש כל אחד על כל נקודה וקל לשכוח שהמצב הזה של 107-107 היה יכול להיות מושפע מכל נקודה שנקלעה או הוחטאה קודם לכן במשחק (כולל החטאה מהעונשין של לברון ג'יימס מוקדם יותר במשחק, שלולא היא - הקאבס היו ביתרון נקודה).זה לא נכון להתמקד בטעויות אישיות. למרות כל הפיתוי.

מדוע? כי אחרי הכל - ובניגוד לנרטיב שהנ.ב.א מוכרת יותר מדי פעמים: משחקי כדורסל לא מוכרעים על ידי יחידים.
זו האיכות הקבוצתית והמאמץ המצטבר שקובעים.
דווקא משחק כזה, עם הופעת יחיד מהממת כמו זו של לברון ג'יימס מהצד האחד, הדגים את זה כל-כך יפה.
ממש שיעור לפנתיאון הכדורסל.


ולפינת הזברות
בסה"כ משחק מרוסן להפליא מצדן. 
כך גם ניתן להתרשם מהסטטיסטיקה: 18 עבירות נשרקו לכל קבוצה. 
הקאבס קיבלו 22 הזדמנויות מהקו. גולדן סטייט רק 20. 

ובכל זאת, כמה אירועים בולטים:
תקרית העין. במסגרת חדירה לסל של לברון ג'יימס, אחרי מאבק אימתנים בין תומפסון לדריימונד גרין על מיקום (גרין ניצח, וזה נראה כאילו תומפסון עשה עליו 5 עבירות במהלך הזה), גרין עלה לחסום את לברון, ובמסגרת החסימה (היחסית נקיה על הכדור) היד השניה שלו פגעה בעינו של לברון. השופטים קבעו עבירה טכנית. מצד אחד, היה ברור שזה מאוד כאב ללברון (נסו אצבע בעין של דריימונד לפני שאתם מתפלאים) אבל מצד שני, לי לפחות זה נראה כאילו דריימונד באמת עשה את זה בטעות. האם השופטים צוברים לדריימונד טכניות לקראת ההמשך?


לפני תקרית הסיום של הזמן הרגיל (ומה שכנראה ייזכר בתור הפאשלה של ג'יי אר סמית' (בחוסר הגינות משווע, כי כזכור, הוא לא היה לבד),בואו נביט עוד פעם על העבירה על ג'ורג' היל. לי לפחות זה נראה כאילו ג'ורג' החליק ונפל. די כמו הנפילות האלה של חלוצים ברחבה? כי כל מה שקליי תומפסון עשה זה לשים עליו יד. קליי לא עושה עבירות כאלה. הוא שחקן הגנה טוב מדי. אבל השופטים קנו את הנפילה, והשאר היסטוריה.
(זו הזדמנות נהדרת לשוב ולראות את ההתנהלות של ג'יי. אר. סמית'. העובדה שהוא לא ממהר אומרת שהוא חושב שהדברים לטובתו. ולכן ההנחה שהוא חשב שהקאבס ביתרון. אבל מצד שני, למה לברון מסמן לו למסור דווקא לג'ורג' היל? למה לברון עומד ומחכה לקבל ממנו כדור ולא מתקשר איתו ? )

ואחרון - אירוע הסיום והflagrant foul 2 שנשרק נגד תומפסון היה תמוה. עד כדי כך שיש איזושהיא תחושה שהיו מניעים ראויים לבדיקה מאחורי השריקה הזו. האם היו איזשהם הימורים על כך שמישהו יצא מהמשחק הזה בעבירות ? אולי איזשהוא הימור על הפער הצפוי בסוף המשחק ? העדר הקשר בין השריקה ובין המשחק עד אותו רגע היה בוטה מספיק, כדי לחשוד. הפעם, יש להודות, החשד הוא לא נגד הליגה עצמה, אלא נגד אותו גורם נורא אחר שעשוי להביא להטיית משחקים: תעשיית ההימורים. חבל שאי אפשר לסיים סקירה של משחק שבסך הכל היה מאוד מפתיע לטובה ומאוד מהנה לצפיה, בלי הצליל הצורם הזה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Be nice when you comment היו נחמדים כשאתם מגיבים